בזמן שלמד לתואר דוקטור בפיזיקה, אורי אלון היה בטוח שהוא כישלון, משום שכל כיוון מחקר שניסה הוביל למבוי סתום. אך בעזרת תיאטרון האלתור, הוא נוכח לדעת שגם כאשר מגששים באפלה, ללא מוצא, אפשר למצוא הנאה בעצם התהליך. הוא קורא למדענים להפסיק להתייחס למחקר כאל קו ישר שמוביל ישירות משאלה לתשובה, ולראות בו משהו יצירתי יותר. המסר שלו צפוי להדהד, בכל תחום מחקר.